הגענו ליפן (הזוי…היא לא הייתה בתכנון…). יצאנו מסורטאני בתאילנד לבנגקוק, משם טיסה לאוסקה ואוטובוס לקיוטו.
הגענו לדירה מקסימה וקטנה בקיוטו ועוד לפני שהתארגנו, החלטתנו ללכת לבית חב”ד להביא את החבילה שההורים של לימור שלחו לנו. (ארגז מלא חטיפים, פסטות, פתיתים, במבה!! ועוד….הילדים עפו!!!) . למחרת כבר יצאנו לטיול יום ארוך בטירת נינג’ו ובערב (יום שישי) ארוחת ערב בבית חב”ד.
ביום השלישי בקיוטו יצאתי עם הילדים הגדולים לרובע גיון (GION) למדנו על חיי הגיישות (בתכלס הן נקראות גקות…), למדנו על התה וחשיבותו ונהננו מרובע מדהים!!!
“חרשנו” את קיוטו היטב דרך הרגליים, הלכנו המון כל יום והתאהבנו בקיוטו, באווירה וביפנים המוכנים לעזור בכל מצב( עודף באוטובוס, מישהו?)ביקרנו במקדשים מהממים, בתהלוכות, ביער הבמבוקים, בפארק הקופים, בג’ימבורי לנויה וגילנו עד כמה אוהבים ומעודדים ילדים בקיוטו (כמעט הכל חינם לילדים)באחד מהימים שכרנו אופניים. אחרי תרגול בשכונה השקטה שלנו….יצאנו לכיוון מקדש הזהב. נסענו הרבה בחום מטורף והגענו כמעט באפיסת כוחות למקדש .
כמובן שאי אפשר בלי המקדש המפורסם- פאשימי נארי(מצורפת תמונה), כדי לא להגיע פעמיים, מומלץ להגיע קצת לפני השקיעה, לראות את המקדשים ולהתחיל את המסלול באור יום(לא ארוך) ואז כשחוזרים כבר חשוך וזה מחזה מדהים.
ב25.9.20 נסענו לנארה, ברחובות העיר מתהלכים איילים מאולפים; לפי אגדה עתיקה, הם הובאו לעיר על ידי אל, ומאז הם אמורים להגן על העיר ועל המדינה . חוויה מקסימה, האיילים והמקדשים מדהימים. כדי להגיע לנארה לקחנו 2 אוטובוסים לתחנה המרכזית(כ60 יין לכולנו) ומשם רכבת לנארה(כ200 יין).
בדרך לטוקיו עוצרים בטאקיאמה וקמיקוצ'י
מטאקיאמה לקחנו אוטובוס לנגויה וממנה אוטובוס לילה סיוטילטוקיו, הנהג כל הזמן דיבר…(ב11 בלילה הוא דיבר שעה..) עצירה של חצי שעה כל שעתיים, אוטובוס לא נוח, נויה נופלת כל רגע מהמושב, עידו ער מ- 2 בלילה… תענוג. הגענו לטוקיו ב5 בבוקר לדירה ניתן להיכנס רק ב16:00. אמאלה מה עושים עכשיו? אחרי לילה ללא שינה, מחליפים בגדים בתחנה, יהלולה ואני מתארגנות בשירותים , מוצאים בית קפה ונמרחים שם כמעט 3 שעות על טוסט ועוגה בסך 300 שח…אבל היה מקום נעים, עם שירותים מעולים והיה שקט.
טייפון בטוקיו- עוד חוויה...
רק בקניות הבנתי את גודל הטייפון והלחץ סביבו, החנויות היו ריקות(מצורפת תמונה) והסתפקתי במלא חטיפים (חלקם בטעמים מזעזעים), הרחובות היו מלאים בשקי חול נגד שיטפון. כמה שעות לטייפון- התחילו סירנות בכל העיר+ כריזה …מלחיץ ממש. כשהטייפון הגיע היו רוחות מטורפות- ברמה שלא ניתן לפתוח את החלון והבניין התנדנד כל הזמן, היינו עסוקים בלשדר ביטחון לילדים וראינו סדרות מצחיקות בטלוויזיה. אחת החוויות!!!
